שנים
0
חודשים
0
שבועות
0
ימים
0

בשבי החמאס

אברה מנגיסטו. תושב אשקלון. אוהב לשמוע את הצ׳אקרה השמינית ואת השיר ״שלווה עמוקה״. בן אוהב. אמו, אַגֵרְנֶש, מספרת שאברה הוא מרכז שולחן השבת, משמח ומצחיק את כולם. “ילד של אמא” שממלא את הבית באור. אח דואג. אחותו אַלֵמְנֶש, מספרת שהיה מפנק אותה בעוד כמה שקלים כשהייתה משאילה ממנו כסף למכולת. חבר נאמן. שכנים וחברים מספרים על הדאגה לכולם, על הבקשות שלו שישמרו על עצמם. אבל אברה נמצא בשבי כבר מעל תשע שנים. אלמנש הספיקה להתגייס ולסיים שירות סדיר. אגרנש סוחבת דאגה יומיומית. השלווה העמוקה נעתקה. אנחנו קהילת סופרים את אברה ואנחנו כאן לספר את סיפורו ולקרוא להשבתו הביתה.

עוד מגיל צעיר, אברה היה קשור בקשר מיוחד לאחד מאחיו הגדולים, מיכאל (מסרשאו). מעבר לקשר הקרוב ביניהם, אברה ראה השראה במיכאל ובהישגיו. מיכאל שירת בגולני והיה חייל מצטיין. בשנת 2011, לאחר שנתיים של מאבק במחלה, מיכאל נפטר בטרם עת. אבל כבד, כואב מנשוא, נפל על המשפחה כולה. אברה חווה קשיים בעיבוד האובדן. בשבעה, הוא סיפר למשפחתו כי מיכאל היה עבורו מקור של כוח, השראה להמשיך בחיים. מצבו הנפשי החל להידרדר, והוא העיד על כך שהוא מרגיש שאיבד את המשמעות לחיים, שהוא לא ידע כיצד להמשיך בלי מיכאל. ״זה שבר את אברה לגמרי״, מספר אחיו הגדול, אילן, ״כבר בשבעה ראינו את השינוי שחל בו.״

מצבו הנפשי

כבכל שיח על בריאותו של פרט, חשוב לשמור על שפה מכבדת ועל מידת פרטיות, ככל הניתן. משכך, אנחנו נשתדל לדבר על הפרטים החשובים בלבד, להבנת ההקשר הכללי בפרטים הבאים בסיפורו של אברה. הידע הציבורי על מחלות והתמודדויות נפשיות מלא בדעות קדומות ובלתי מדויקות. מחלות נפש מערערות את החיבור של האדם למציאות, ומייצרות כאוס פנימי עמוק שלעיתים בא לידי ביטוי בהתנהגויות חיצוניות שעשויות לשבש את היכולת לנהל אורח חיים שגרתי. השיבוש החיצוני הזה, משפיע גם על הסביבה הקרובה של הפרט. 

ככל שעבר הזמן, מצבו הנפשי של אברה התדרדר. הוא אובחן עם מחלת נפש. אחד התסמינים החיצוניים של המחלה של אברה, באה לידי ביטוי בנטייתו להתבודד. אברה ניתק מגע עם חברים ומשפחה. הוא החל להיעלם לימים ארוכים, לצאת למסעות ארוכים לבדו. בכל פעם שהיה נעלם, משפחתו חיפשה אחריו וביקשה את סיוע המשטרה בהתאם. בפעם אחת, נמצא אברה בתל אביב. בפעם אחרת, נמצא בטבריה.

לאחר האבחנה, אגרנש, אמו של אברה, ניסתה לסייע לו באמצעים העומדים לרשותה, ואף פנתה למוסדות המדינה ולגורמי הרווחה לקבלת סיוע. אברה אושפז פעמיים במרכזי בריאות הנפש, גם בכפייה וגם מרצון. אברה קיבל טיפול תרופתי ושוחרר. אברה סבל מתופעות הלוואי של התרופות והתקשה לבנות אורח חיים שבמסגרתו יוכל לחיות באופן מאוזן לצד המחלה. 

התמודדות עם מחלה של בן משפחה בוגר היא מאתגרת, בלשון המעטה, לכל משפחה (לא משנה כמה משאבים עומדים לרשותה). מדובר בתקופה מטלטלת, עם הרבה אי-ודאות ודאגה. אגרנש, שכמעט ואינה מדברת עברית, בעלת משאבים כלכליים וחברתיים מוגבלים, בעודה מתאבלת על אובדן בנה מיכאל, ומטפלת בעוד 8 ילדים חוץ מאברה, צריכה להתמודד בכוחות עצמה בקשיים של אברה עם מחלתו, שהיא מחלת נפש שקופה עבור הציבור. זוהי תמונת של המצב של אברה ומשפחתו, בערב החצייה לעזה.

חציית הגדר

ביום ראשון, 7 בספטמבר 2014, בשעה 12:00, אגרנש חזרה הביתה מהעבודה. אברה ביקש ממנה קצת כסף להמשך יומו, והיא השיבה שאין לה מזומן לתת לו באופן מידי. בתגובה, אברה לקח את תיק הגב שלו ויצא מהבית. זוהי האינטראקציה האחרונה של אגרנש עם בנה, נכון לכתיבת שורות אלו. 

משלב זה, כל הידוע על השתלשלות האירועים והדרך של אברה מבוסס בעיקר ממידע שמערכת הביטחון שיתפה עם עיתונאים שסיקרו את הסיפור. קיימים חלקים בלתי שלמים ושאלות פתוחות במידע המונגש אלינו, אך לצערנו, התשובות לשאלות הקשות נמצאות, ככל הנראה, רק אצל הגורמים במערכת הביטחון.

עם יציאתו מהבית באשקלון, אברה התקדם רגלית לכיוון חוף הים, ומשם דרומה לחוף זיקים, שנמצא במרחק של פחות מ10 ק״מ מביתו. מסיבות שאינן ידועות לנו, בעודו באי צלילות הדעת, הוא המשיך ללכת דרומה לכיוון הגדר הגבול עם רצועת עזה. הוא אפילו עבר ללא פגע את המתקנים האסטרטגיים שעומדים בין אשקלון לזיקים, (כמו קו צינור אשקלון אילת (קצא״א) המוביל נפט מאילת לאשקלון). מתקנים אלו זוכים לאבטחה ייעודית שאמורה להרגיש אנשים מהתקרבות למתקן.

בתיעוד מצלמות התצפית של צה״ל ששותפו לציבור, ניתן לראות כי המצלמות התצפיתניות קולטות את אברה כבר 20 דקות לפני החצייה, בעודו הולך על החוף. ״אחד הדברים שעוררו אצלי תחושה עמוקה של חוסר נוחות, זו הנחישות בשפת הגוף שלו, אבל ברור שהוא לא יודע לאן הוא הולך״ מגיב על הסרטון יובל דיסקין, ראש השב״כ לשעבר, במסגרת ראיון לתקשורת. 

בשעה 13:32, מדווחות התצפיתניות לראשונה על תנועה יוצאת דופן של גבר המתקדם לכיוון הגדר. חוליית חיילים בשטח שומעת את הדיווח ברשת הקשר, אך לא מקבלת אישור מהחמ״ל ומהמפקדים הבכירים להתקרב ולברר את פשר המצב. רק בשעה 13:42, עשר דקות ארוכות לאחר הדיווח הראשוני, מפקדי הכוח נענים לקריאה ומאשרים להניע כוחות לכיוון אברה. בצה״ל טוענים שרק בשלב הזה הייתה הצדקה ברורה להקפיץ את הכוח. לכוח לוקח 7 דקות נוספות להגיע אל אברה, בשעה 13:49. 17 דקות אחרי הדיווח הראשוני, הכוח יוצא מהרכב כאשר אברה נמצא קרוב לגדר, עדיין בצד הישראלי שלה. 

ראוי להזכיר שהאירוע מתרחש שבועיים לאחר תום מבצע ״צוק איתן״ ברצועת עזה, בשלב בה הגזרה רגישה וערנית לאיומים יוצאי דופן. הכוח נמצא קרוב לאברה, אך לא מקבל הנחיות ברורות מהפיקוד בחמ״ל. הצעדים הבאים נעשים על פי שיקול דעתם הלוחמים והמ״מ, על אף שמדובר בתרחיש חריג ושונה מהתרחישים שהכירו באימונים ותרגילים. ״לא יכול להיות שאין הנחיות ברורות למה עושים כשרואים אדם שנראה כמו אזרח מנסה לחצות את הגבול לתוך הרצועה,״ אמר ראש השב״כ לשעבר, יובל דיסקין, בראיון לתקשורת. עוד הוסיף כי הוא לא יודע מהי ההנחיה בתורת הלחימה, וכי ״אם תורת הלחימה הנוכחית היא לאפשר לאזרח שאתה לא יודע מיהו ומהו, שמנסה לחצות לאזור עוין – ואין מישהו שיערער על כך שרצועת עזה היא אזור עוין וארץ אויב – ואתה נותן לו לחצות לנגד עיניך כשיש לך כוח ויש לך יכולת למנוע את זה, אז אני לא מבין את ההיגיון.״

בהיעדר הנחיות נוספות, החייל בשטח יורה צרור יריות לכיוון רגליו של אברה, שממשיך להתקדם, משליך את תיקו, ומתחיל לטפס על הגדר. בשעה 13:52, אברה נצפה חוצה את הגדר. לאחר שחצה את הגדר, התקדם מעט בשטח ברצועה והתיישב על יד דייגים מקומיים. לאחר זמן מה, כפי שסיפרו גורמים ביטחוניים למשפחה, הגיע רכב ולקח את אברה (החלק הזה לא נראה בסרטון). הרכב הזה הוביל את אברה לידי החמאס, שמנסה להשתמש בו כקלף מיקוח מול ישראל, כבר מעל שמונה שנים.

10 חודשים
של שתיקה

לאחר החצייה, החיילים בחרנו את חפצי התיק והבינו שמדובר באזרח ישראלי. למחרת בבוקר הגיע נציג השב״כ למקום עבודתו של אילן, אחיו הגדול של אברה, והודיעו לו כי אחיו מוחזק בידי החמאס, וכי עליו להמתין שגורמים ממשלתיים יצרו איתו קשר. לאחר שהמשפחה לא שמעה דבר, יאלו, אח נוסף, יצר קשר עם חברת הכנסת לשעבר, פנינה תמנו שאטה, כדי שתוכל לסייע עם יצירת קשר עם הגורמים בממשלה.

בעקבות התערבותה הגיע לביתם מתאם השבויים והנעדרים בזמנו, ליאור לוטן. לוטן ייעץ למשפחה לשמור על פרופיל נמוך, ולא להפיץ את הסיפור, כדי שבינתיים יוכלו לפעול להחזרתו אברה בשקט, במישור פנימי. המשפחה מצידה, שיתפה פעולה ושמרה על שתיקה. הוטל על הסיפור צו איסור פורסם, והציבור הישראלי לא ידע על שאירע לאברה. ככל שהזמן חלף, המשפחה הבינה שהיא מאבדת זמן יקר. הם לא קיבלו עדכונים שוטפים, ולא ראו התקדמות משמעותית. בקשותיהם לפגוש את ראש הממשלה נענו בסירוב.

מחוסרי תשובות, החליטה המשפחה לפעול לביטול צו איסור הפרסום. לאחר עשרה חודשים ארוכים, המקרה פורסם לראשונה בעיתונות הישראלית. הפרסומים הביאו גם לביקור הראשון (מתוך שניים בודדים) של ראש הממשלה בבית משפחת מנגיסטו. בצער רב, תפיסות שגויות רבות לגבי סיפורו של אברה ונסיבות חצייתו השתרשו בציבור עוד דיווחים ראשוניים אלו. חלק מהעבודה שלנו בסופרים את אברה נועדה להפיץ את סיפורו ולתקן את הטעויות הללו. 

אות חיים מאברה

בינואר 2023, פרסם חמאס אות חיים של אברה מנגיסטו. בעוד ניכר כי הסאונד בסרטון עבר עריכה כלשהי, ראש הממשלה אישר כי אברה חי והוא המוצג בסרטון. חשוב להדגיש, על אף שלא פורסמו לציבור פרטים נוספים לגבי מהימנות הסרטון (מה קרה לסאונד או מתי מעריכים כי הסרטון צולם), מערכת הביטחון אישרה כי זהו אכן אברה בסרטון, וכי הסרטון מהווה אות חיים. 

זהו אות החיים הראשון מאברה, לאחר 8 וחצי שנים בשבי. אברה חי בשבי החמאס, בעודו במצב נפשי מסוכן. אנו לא יודעים דבר על הטיפול הרפואי שהוא מקבל (אם בכלל), ורק יכולים להעלות בדעתנו את הנזק של כליאה בשבי עבור אדם במצב נפשי כמו שלו. 

אף אחד לא באמת יודע מה הדבר שישיב את אברה לחיק משפחתו. במהלך השנים, המשפחה לא הפסיקה להיאבק. היא גייסה משאבים במטרה להשפיע על התודעה הציבורית להפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות, היא פועלת עם מקבלי ההחלטות בישראל. בזירה הבינלאומית, המשפחה נפגשת עם ארגוני זכויות אדם בינלאומיים ונציגים מדיניים ברחבי העולם, כדי שיפעילו לחץ על החמאס להפרדת המקרה של אברה מהסכסוך וסיום הסוגיה ההומניטרית.

המשפחה חוותה עליות וירידות, ובעיקר אכזבות רבות. אכזבה מנציגי ממשלה, חברי כנסת, מהתענייניות הציבורית הנמוכה. לא מדייקים בסיפור סיפורו של אברה, לא מבטאים את שמו נכונה, לא סופרים את הימים שנמצא בשבי, לא מגיעים לתמוך במשפחה. קיימת אדישות כואבת בקרב החברה הישראלית. חלק מהאדישות נולדה בעקבות תפיסות שגויות שהופצו בציבור, וחלקה נוגעת לכך שאברה הוא משולי החברה הישראלית: מתמודד נפש, משכונת עתיקות באשקלון, שעלה לארץ מאתיופיה. אבל להיות משולי החברה הישראלית לא מוציא אותך ממנה. 

משפחת מנגיסטו לא יכולה להציל את בנה בכוחות עצמה. הם צריכים את העזרה שלנו. אברה הוא אזרח ישראלי. הוא לא רק הבן של אגרנש ואיילין, הוא הבן ואח של כולנו. הממשלה והציבור צריכים להילחם עבורו בכל יום שעובר עד שהוא יחזור הביתה.

קהילת ״סופרים את אברה״ נולדה כדי להזכיר, יום יום, בכל יום, בכל הקשר – יש אזרח ישראלי שלנו, בסכנת חיים, ששבוי בידי חמאס בעזה. קמנו בשנת 2020 כדי להגביר את השיח הציבורי על אברה. הפגנו בבלפור, הרמנו עצרת לציון 8 שנים בשבי, יצאנו בקמפיין מול פוליטיקאים לקראת הבחירות לכנסת, קיבלנו את גיבוי הרשות השנייה בדבר התבטאויות בלתי ראויות של עיתונאים בתקשורת. אנחנו צריכים את עזרתכם. לדבר, להזכיר, להסביר, בכל הקשר, יום יום. עד שמישהו יספור את אברה. עד שאברה יהיה איתנו.

קהילת

סופרים את אברה

כל הזכויות שמורות לאתר סופרים את אברה Ⓒ2023  |  אתר זה נבנה ע”י גרפיסול